תוכן עניינים:
השיר האירי "Carrickfergus", כמו "הלוואי שהייתי ב …", הוא אחד הקילים הידועים ביותר עבור "ארץ אולד". מי שמעולם לא שמע את הזיכרון הזועם הזה של הבית על ידי גבר מזדקן בגלות, משתוקק שימותו המהגרים ייגמר, רק כדי להיות שוב בקריקפריגוס, מחוז אנטרים. טוב, הוא לא, נכון? למרות Carrickfergus היום לא להיות עיר מעוררת הרבה נוסטלגיה, למרות הטירה המפורסמת.
"Carrickfergus" הוא אחד מאותם שירים אופייניים הפופולרית ב "הפזורה האירית", שרים את שבחי הארץ שהם (או אפילו אבותיהם) עזבו, וקונן על המרחק הבלתי נראה לכאורה שם (ואהובים, משפחה חברים, בדרך כלל גם משרתת נאה). זה עדיין, ותמיד יהיה, פופולרי מאוד עם אמריקאים איריים שעוברים תיבות שלמות של רקמות מתייפח. למרות שאתה יכול לטוס לאירלנד בימים אלה במחיר של לילה הגון החוצה בניו יורק.
אגב, "קאריקפרגוס" הוא אחד השירים של ז'אנר "רחמים על מהגרים", שבמהלכם בוחרים את העיר האיריית, אין שום אינדיקציה למקום שבו הזמרת ממש אורחת. אז זה יכול להיות מושר עם הרשעה מלאה במלבורן, מונטריאול, מנהטן, או מנצ'סטר. שיר אחד לקשור את כולם, אז להגיד.
מילות מפתח
הלוואי שהייתי בקאריקפריגוס,
רק בלילות בבאליגראנט
הייתי שוחה מעל האוקיינוס העמוק ביותר,
בשביל האהבה שלי למצוא
אבל הים רחב ואני לא יכול לעבור
וגם לא היו לי כנפיים לעוף
הלוואי שיכולתי לפגוש סירה נאה
להעמיס אותי, לאהוב ולמות.
ימי ילדותי מחזירים לי מחשבות עצובות
בימים מאושרים ביליתי לפני זמן כה רב,
ידידי הנעורים והיחסים שלי
כולם עברו עכשיו כמו שלג נמס.
אבל אני אבלה את ימי בנדידה אינסופית,
רך הוא הדשא, המיטה שלי חופשייה.
ללא שם: אה, כדי לחזור עכשיו Carrickfergus,
בדרך הארוכה הזאת אל הים.
אבל קילקני, הוא דיווח,
על אבני שיש שם שחור כמו דיו
עם זהב וכסף הייתי תומך בה,
אבל אני לא אשיר יותר 'עד שאקבל משקה.
כי אני שיכור היום, ואני לעתים רחוקות מפוכח,
רוכב נאה מעיר לעיר,
אה, אבל עכשיו אני חולה, הימים שלי ספורים,
בואי כולכם בחורים ושכבו אותי.
מה הסיפור?
ברור, "Carrickfergus" הוא שיר עממי אירי על שמו של העיר Carrickfergus - למרות קילקני הוא גם שם בדק, ובסופו של דבר את המיקום בפועל באירלנד נראה בהחלט שום תוצאה. הסיפור הוא פשוט - אדם יושב איפשהו (ככל הנראה בוכה לתוך המשקה שלו), קונן על העובדה שהוא רחוק מהבית, רוצה לחזור שוב. אבל הוא זקן, רוב הסיכויים שהוא ימות בגלות. אומלל, כמובן. סוף הסיפור.
הוסף כמה משגשג ויש לך את השיר המהגר טיפוסי פופולרי עם ההמונים.
מי כתב את השיר?
בהחלט אין מושג … נאמר כי "Carrickfergus" ניתן לייחס לשיר אירי שפה ישנה " האם שעועית שעועית ", נכתב על ידי קת'ל בו מאק ג'ולה גאונה (שמת ב -1745), שיר זה נדפס באמצע המאה ה -19 בקורק, אך המילים לא עסקו בגעגועים לבית , אבל עם בעל קמוט, בדרך מוזרה.
השווה את זה למילים שלמעלה ותראה שזה לא מתאים.
כמו כן הוצע כי "Carrickfergus" הוא תערובת של לפחות שני שירים נפרדים, המסבירה את היעדר נרטיב עקבי, ואת אזכור פתאומי (שטותי) של קילקני, שאינו עוקב אם בכלל היה אחד. ספרו של ג'ורג 'פיטרי "המוזיקה העתיקה של אירלנד" (1855), למשל, מופיע בשיר "הגברת הצעירה", שמלותיה נמצאות בחלקן ב"קריקפרגוס ".
הגרסה המודרנית עשויה לחייב את קיומו של השחקן פיטר אוטול, והסיפור הוא שהוא שר אותו לדומיניק בהאן, שכתב את המילים, אימפרוביז קצת, ועשה הקלטה בשנות ה -60. בהיותו יודע איזה אחיזה קלושה במציאות בכלל היתה או'טול לפעמים, זה היה יכול להיות כמה שירים מזוקקים לתוך לחלוט ראש אחד שהוא שר.
פופ תרבות הפניות
"Carrickfergus" נרשמה על ידי שפע של שחקנים כמו ג'ואן באז, בריאן פרי, דומיניק בהאן, שרלוט צ'רץ ', האחים קלאנסי, דה דנן, הדבלינאים, קתרין ג'נקינס (כן, הזמר הקלאסי הופיע פעם רופא ש ), רונן קיטינג, בריאן קנדי, לורינה מקניט, ואן מוריסון וברין טרפל.
זה היה גם בשימוש טוב השפעה בפרק "עיוור הקבצן" של הדרמה הפשע BBC הזרע להעיר את המתים . גם הלהקה הגרמנית סקוטר כלל גרסה הליום השמיע את השיר "איפה את פעימות". וכמובן, לודון ויינרייט השלישי שר אותו על הסגירה הסופית של אימפריית הטיילת .
